פלאפון תקשורת בע"מ נ' פשנוב

פסק דין

1.מהו שיעור חובה של הנתבעת בגין הפסקת ההתקשרות עם התובעת?

רקע וטענות הצדדים

2.התובעת הגישה ביום 20.1.11 תביעה על סכום קצוב בסך 14,163 ₪ לתיק הוצל"פ

01-02675-11-7. לכתב התביעה הערוך בתמציתיות צורף תדפיס בדבר שיעור החוב בגין ציוד, שימוש ועמלות יציאה מתוכנית.

בהתנגדות לביצוע התביעה טענה הנתבעת בתצהירה כי במועד בו ביקשה לתקן את מכשירה הישן שוכנעה לעבור למסלול חדש. לטענתה, הנשענת על שני דפים בכתב יד של נציגת השירות מטעם התובעת, חיוביה בפועל היו שונים מהבטחות הנציגה. עוד נטען כי אמנם חזרה הוראת קבע אחת בסך 740 ₪, אולם זאת מאחר והנתבעת חוייבה מעבר למוסכם. לטענתה הסכימה לאחר מעשה לשלם סכום זה אולם הליך הגביה הועבר לב"כ התובעת ולא ניתנה לה עוד אפשרות לשלם את החוב שהועמד לפרעון מיידי. כן נטען כי לא ברור לתובעת כיצד חושב החוב.

2.בדיון מיום 18.7.11 בפני כב' הרשמת ע' גיא, כתוארה אז, הסכימו הצדדים למתן רשות להתגונן ונפסקו הוצאות בסך 1,000 ₪ שישולמו לפי תוצאות ההליך.

בתצהיר התובעת פורטה לראשונה כנדרש יתרת החוב. החוב נובע מיתרת חוב בסך 1,210 ש"ח בגין מכשיר מסוג סוני 760 שנרכש בעסקת שדרוג מיום 24.5.09. ביום 6.7.10 בוצעה עסקת שדרוג נוספת במסגרתה נרכש מכשיר חדש מסוג סוני סאטיו. בגין מכשיר זה נתבעת יתרת עלותו בסך 4,334 ₪ ובנוסף עלות דמי השתתפות עצמית בסך 537 ש"ח נוכח החלפתו, סמוך לאחר קבלתו, במכשיר זהה אחר.

מעבר לסכומים האמורים בגין יתרת עלות מכשירים נתבע סך של 551 ₪ עבור חשבונית לתקופת שימוש מיום 22.7.10 – 21.8.10, וסך של 6,433 ₪ בגין חשבונית לתקופת שימוש מיום 22.9.10 – 21.10.10. חשבונית אחרונה זו כוללת דמי יציאה משרות בסכום כולל של 5,427 ₪ לפני מע"מ. אופן חישוב עמלת היציאה לא פורט בתצהיר.

באשר לנסיבות יצירת החוב והעמדתו לפרעון מיידי הבהיר התובעת כי ביום 7.9.10 חזרה הוראת קבע מחמת אי כיסוי מספיק. מדובר בחשבונית הנ"ל בסך 551 ₪ וחיובים נלווים עבור ציוד בסכום כולל של 796.81 ₪. ביום 4.10.10, לאחר שלא הוסדר חוב זה, נותק המנוי לשיחות יוצאות. למרות שחוייבה הוראת הקבע בגין החיוב השוטף הבא, הסבירה התובעת כי לא נשלחה בשנית החשבונית שחזרה מאחר ויצאה דרישת תשלום נפרדת בגינה. הנתבעת התבקשה לפרוע את החוב אולם בגין מחלוקת סביב אופן תשלומו או פריסתו, לא הוסדר התשלום עד היום.

בתצהיר הנתבעת חזרה והפנתה להסבר נציגת השרות בדף הנפרד אולם טענה כי לאחר חזרת הוראת הקבע ביקשה לשלמה ולשנות את המסלול, אולם הצדדים לא הגיעו להסכמה ביחס לאופן התשלום.

דיון והכרעה

3.טענות התובעת הוצגו בבהירות על ידי נציגת החברה אשר ביססה טענותיה על רשומות מוסדיות בדבר היקף החוב, המסלולים והשיחות עם הנתבעת. אל מול הגרסה הסדורה של התובעת הציגה הנתבעת גרסה עמומה אשר נסמכת בעיקר על טענת אי הבנתה את המסלולים או טיב ההתקשרות עם התובעת. בניגוד למצג שניסתה הנתבעת להציג, לא חלות הנסיבות המיוחדות בהן אדם זכאי להתכחש להתחייבותו בכתב. יתרה מכך, העדר הפירוט של גרסת הנתבעת אינו מאפשר לקבוע כי הוטעתה בעריכת ההתקשרות מיום 6.7.10. דווקא עיון בדף הנפרד עליו נסמכת הנתבעת אל מול ההסכם וריכוז פרטי התוכנית בו מלמד כי ההסכם משקף נאמנה את ההסברים שניתנו בדף הנפרד. הנתבעת לא טרחה להראות בחשבוניות החיוב כיצד סטו החיובים מהמצג שהובטח לה. אמנם חוייב המנוי בגין ספק תוכן חיצוני, אולם לאחר בקשת הנתבעת הופסק חיוב זה. עולה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי התוכנית אליה שוייכה היתה שונה מהמובטח לה. עולה כי הנתבעת לא הוטעתה ולא היתה לה סיבה לא לשלם את חשבונית החיוב שלא שולמה.

באשר להתנהלות הנתבעת לאחר חזרת החיוב, גם היא עולה לכדי חוסר הבנת ההסברים שניתנו לה או עצימת עיניים והעלאת טענות לא ברורות לפיהן שולמה החשבונית שלא כובדה על ידי הוראת הקבע המאוחרת ששולמה. למרות שהנתונים הוצגו בפני הנתבעת, בחרה להתכחש להם ולטעון כי בעובדה כי כובדה הוראת הקבע הבאה, שולם החוב הקודם. לנתבעת ניתנה ארכה של חודש לפרוע את החוב בגין החשבונית שחזרה ומשלא עשתה כן אלא ביקשה לפרוס את החיוב ואף התכחשה לחובתה לשלמו, עשתה התובעת שימוש בזכותה להעמיד את החוב לפרעון מיידי וזאת מיום 1.11.10.

4.לא מצאתי רבותא בטענת הנתבעת כי החתימה על ההסכם ביום 6.7.10 נולדה מאחר והמכשיר הישן התקלקל באופן שלא היה ניתן לתקנו. לא הוכח כי היה על התובעת לספק מכשיר חדש תמורת הישן ולא מצאתי יסוד להתכחשות הנתבעת לחוב בגין המכשיר החדש. בהסכם ההתקשרות צויין במפורש כי מחיר המכשיר ייגבה בפריסה של 36 תשלומים חודשיים בסך של 109.9 ₪ כנגדם ניתנה הנחת זמן אוויר נוכח הצטרפות לתוכנית של התשלום הקבוע שהוסכם. תצהיר הנתבעת כאמור אינו מפרט את היקף החריגות הנטענות מהסיכום החוזי ודי בעובדה זו כדי לדחות את טענות הנתבעת בסיכומיה בכלל ולעניין הגלישה באינטרנט בפרט. גם בנושא זה החשבוניות תואמות להסכם ולא חוייבה הנתבעת מעבר לסכום החודשי הקבוע בתוכנית בגין שירותי גלישה.

טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי לא היה מקום לנתק את המנוי לשיחות יוצאות לאחר חזרת הוראת קבע אחת וכי לא היה יסוד לסירוב התובעת לקבל תשלום בשני שיקים דחויים. לעניין ניתוק הקו הפנתה התובעת לתנאי הרישיון המתירים לה לנתק את השיחות היוצאות בגין אי תשלום ולא מצאתי כי נסתרו טענותיה.

העמדת מלוא החוב לפרעון מיידי באה מכח סעיף 10(ד) להסכם העוסק בהחזר הטבת מכשיר מקום בו לא נפרעו שני תשלומים או יותר במועדם. לא מצאתי כי התובעת רשאית להסתמך על אי כיבוד תשלומים בשנים 2007 - 2008 כעילה להפעלת סעד זה. גם פרשנותה כי אי כיבוד התשלום שחזר מהווה אי כיבוד תשלום נוסף, אין לה על מה לסמוך. פרשנות תכליתית של הסעיף מלמדת כי מתייחס לשני תשלומים עוקבים במסגרת אותה התקשרות, אוני תשלומים שונים ולא אי תשלום חוזר של אותו חיוב.

עולה כי לא היה מקום להעמיד את מלוא החיוב בגין המכשירים לפרעון מיידי. יחד עם זאת, הנתבעת נוכח התנהלותה מנועה מלקבל היום סעד בגין מחדל זה של התובעת. ממועד הניתוק, 1.11.10, ועד היום לא ביקשה הנתבעת לפרוע בתשלומים את יתרת חובה וממילא נוכח חלוף הזמן הגיע מועד פרעונו של כל החוב. אשר לסירוב התובעת לקבל תשלום בשיקים, ראשית לא הוכח כי הנתבעת אכן ביקשה לשלם. לנתבעת ניתן שובר ויכלה לשלמו אולם בחרה להעלות טענות עמומות. התובעת לא סירבה לקבלת תשלום בשיקים אלא הודיעה כי חוב שעבר זמנו מוכנה להסדיר בתשלומים רק בכרטיס אשראי, לא מצאתי כי עמדה זו חסרת עיגון. לקוח שלא עמד בחיוביו אינו זכאי כי החוב בפיגור ישולם בתשלומים שאינם מבטיחים לתובעת את פרעונם בפועל. לפיכך לא מצאתי כי לנתבעת טענות הגנה כנגד גובה החוב ביחס למכשירים והחשבונית שלא שולמה במועדה.

5.באשר לחשבונית מיום 21.10.10 הכוללת חיוב חלקי עד למועד ניתוק המנוי לשיחות יוצאות ודמי יציאה מהשירות, לא מצאתי כי התובעת זכאית לחייב את הנתבעת בגינה. כאמור לעיל, לא היתה זכאית התובעת להעמיד לפרעון מיידי את חוב המכשירים בגין אי תשלום חשבונית אחת. למרות שקבעתי כי היתה זכאית לנתק את המנוי לשיחות יוצאות, אופן ניצול זכותה החוזית של התובעת בוצע בלהיטות יתר להעברת העניין לטיפול משפטי, הגובלת בחוסר תום לב. גם אם לתובעת זכות לסרב לפרוס חוב לתשלום בשיקים, העובדה כי חיוב שוטף מאוחר יותר נפרע ועל רקע תלונות הנתבעת לחיובי יתר, היה ניתן לצפות לטיפול סבלני יותר בלקוח. שעה שהמחלוקת סבה סביב חשבונית אחת לא היתה זכות להעמיד החוב לפרעון מיידי ולגבות את עמלות היציאה. ממילא התצהיר לא פירט את אופן חישובן ולכן לא הוכח רכיב זה בכתב התביעה.

חוק התקשרות (בזק ושידורים) (תיקון מס' 51), התשע"א – 2011, אשר פורסם ביום 8.8.11 ביטל את הזכות לחייב לקוח שהתנתק לשלם עמלות יציאה או הפסד הטבה וכן להעמיד לפרעון מיידי את יתרת התשלומים בגין ציוד קצה. לכאורה הוראות אלו והוראות המעבר אינן חלות בענייננו מאחר וההסכם בוטל ביום 1.11.10 על ידי התובעת, אולם רוח התיקון חלה על המקרה דנן מקל וחומר. שעה שלא היה יסוד להעמדת חיובי המכשירים לפרעון מיידי, לא מצאתי כי לתובעת זכות לחיוב הנתבעת בעמלות יציאה.